מסע אל תום האלף

סוף השבוע האחרון באונטריו היה סוף שבוע ארוך, לרגל הלייבור דיי - חג העבודה. מדי שנה, ביום שני הראשון של ספטמבר, הקנדים חוגגים את ההישגים הסוציאליים והכלכליים של העובדים בסוף שבוע ארוך. העובדה שתמיד מדובר בסוף שבוע ארוך מאפשרת לקנדים לתכנן את חופשותיהם בדיוק בסוף השבוע הזה, ולהאריך אותן ביום.

ביום חמישי, כשהתפנינו סוף סוף מכל ענייני הדירה וטרדות היומיום, גילינו שעומד לפנינו סוף שבוע ארוך שבו לי (אייל) יש חופש. גילינו גם שייתכן שמדובר בסוף השבוע האחרון שבו עודד יהיה פנוי, לפני שיצלול ב-7/9 לתוך הלימודים האינטנסיביים.

כשרעיון החופשה פוגש מציאות

לנוכח הגילוי המסעיר החלטנו לנסות ולהגות תוכנית חופשה של הרגע האחרון. אך אופס, לא היינו הראשונים שחשבו על זה. למעשה, היינו די האחרונים.

בדיקה מהירה (של כשלוש-ארבע שעות) ברשת העלתה שעל סוף שבוע במפלי הניאגרה אין בכלל מה לדבר. עלות לילה אחד במלון גרוע עמדה על כ-300 דולר. וזה עוד לפני ששילמנו על רכב/רכבת/אוטובוס כדי להגיע.

בחיפוש מייגע (שיש לומר שאת מרביתו עשה עודד, בזמן שאני הייתי בעבודה) הגינו תוכנית חלופית - נסיעה לאלף האיים. נגלה לכם את הסוף ונאמר שאנחנו לא מתחרטים על דקה מהנסיעה הזאת.

הזמנו רכב שכור, לילה ב-B&B שנשמע מבטיח, וקיווינו לטוב. למעשה, נראה שהצלחנו להזמין מקום לינה ורכב כי הסתפקנו בלילה אחד וב-48 שעות של רכב, ויצאנו לנסיעה רק ביום ראשון. חלק מהקנדים כבר חזרו מהחופשה ביום הזה.

יוצאים לדרך

 

  הנה אנחנו, בבוקר הנסיעה, ליד תחנת האוטובוס הסמוכה (איך לא) לסניף מקדולנדס. מה שלא יהיה, תהיו בטוחים שאם תלכו לאיבוד בקנדה - לא תמותו ברעב. תמיד יהיה סניף מקדונלדס ברדיוס של פחות מקילומטר. בדרך כלל - הרבה פחות.

קיבלנו שדרוג בגודל הרכב, על חשבון הבית

נסענו למרכז eaton, שם אספנו את הקרייזלר המבהיקה שלנו. אחרי שניסו למכור לנו ג'י פי אס מובנה לרכב וסירבנו, גילו לנו שממילא נקבל אותו למרות שלא שילמנו עליו. טפחנו לעצמנו על השכם על הבחירה הנבונה שלא לרכוש את הג'י פי אס והתחלנו בנסיעה מזרחה לאורך אגם אונטריו. כעבור 3/4 שעה לערך סיימנו לחצות את טורונטו עצמה (על פרבריה) והתחלנו לראות קצת טבע יותר פראי. מדי פעם הציץ מימיננו אגם אונטריו העצום.

כשהגענו לקינגסטון, כעבור כשלוש שעות נסיעה נוספות, נפרדנו בעצם מהאגם והמשכנו לנסוע לאורך שפך נהר סנט לורנס, הנשפך לתוך אגם אונטריו. זה בעצם האזור שבו ניתן להתחיל לראות את האיים.

עצרנו לקניות קצרות של מצרכים שעד מהרה הפכו לפיקניק על שפת הנהר, בפארק ציבורי שהוא גם חוף רחצה. הדרך לפארק היתה רצופה בבתי עשירים שבנויים על שפת הנהר. קצת מבודד, אבל יכול לשמש בית קיט נפלא. אגב, חלק מהבתים הללו אכן מושכרים לנופשים על בסיס שבועי או חודשי. אחרי חזרתנו הביתה לטורונטו, הרהרנו באפשרות של חופשה כזו - אולי עם מבקרים מישראל.

הדרך מזרחה

הפרידה מאגם אונטריו, בקינגסטון

פיקניק על שפת האגם

נוף הפיקניק

אחרי הפיקניק מצאנו את עצמנו קצת לחוצים. יצאנו בתשע וחצי בבוקר מהבית (סוכנות השכרת הרכב נפתחה רק בעשר) וקיווינו להספיק להגיע לאתר הלינה בנינוחות, להתארגן, ולצאת בחמש אחה"צ לשייט סביב האיים. בפועל, הגענו רק בארבע וחצי לגננקווה (Gananaque - עיר על שני נהרות, בניב האינדיאני המקומי).

משפריצים מים ושחץ

את הדלת פתח לנו כריס, שמנהל יחד עם בן זוגו טד את ה-B&B בגננקווה. כריס היה נחמד ולבבי, עשה לנו את ה- express tour, נתן לנו קופון הנחה לשייט ושחרר אותנו לדרכנו.

עלינו לשייט יחד עם הרבה קנדים, מרביתם ממוצא הודי, וזוג ישראלי אחד. ברקע, הושמעה קריינות שמרביתה היתה מאכזבת. קיבלנו מעט מדי מידע על האיים ועל התופעה הגיאולוגית שיצרה אותם, והרבה מדי מידע על בעלי ההון שמתגוררים בכל בית ובית שנבנו על האיים שעל פניהם חלפנו.

כך או כך, הנוף היה מספיק מרהיב כדי שנצליח להנות למרות ההסבר.

מחכים להפלגה

צפוף על האי

על הספינה

בית לדוגמא. לפרטים, פנה למתווך הקרוב למקום מגוריך

שימו לב לדג שנלכד לפני רגע בטלפיו של השחף

העתק של שער הניצחון בטירת בולדט, שהיא הקצה המזרחי של השיט

  השיט נמשך כשעתיים וחצי לאורך כ-32 ק"מ. הוא מגיע מזרחה עד טירת בולדט (נבנתה על ידי איל הון שהיה בעליו של מלון וולדורף אסטוריה בניו-יורק עבור אשתו, אך בנייתה הסתיימה במימון ציבורי; כ-16 ק"מ מזרחה), ולאחר הקפת האי, הספינה חוזרת מערבה - תוך שהיא חולפת על פני איים אחרים.

חלק מהאיים קטנטנים במיוחד ומאכלסים כמה עשרות ציפורים. על חלק אחר נבנו בית אחד או בתים אחדים. אחרים גדולים דיים כדי לאכלס יישוב של כמה עשרות, עם בית דואר, מכולת קטנה וכיו"ב. רוב רובם של הבתים הם בתי קייט של אנשים אמידים, המגיעים עם סירות ממונעות ונופשים על האיים. חלקם נופפו לנו לשלום בדרך, חלקם חלפו על פנינו עם אופנועי ים חדישים והתיזו לעבר הספינה שלנו מים ושחץ.

הדוקטור מכין ארוחת בוקר

בערב סעדנו במסעדה מקומית ולמחרת בבוקר התעוררנו לארוחת הבוקר שהכין לנו כריס. כריס הסביר שטד אמנם מנהל איתו את המקום, אך במקביל הוא גם פקח בחירות של האו"ם, והוא נקרא לבילרוס כדי לפקח על מערכת הבחירות המתנהלת שם. לכן הוא לבד הפעם.

למרות שהיה לבד - כריס לא איכזב בארוחת הבוקר. הוא הכין לכל אחד מאיתנו מנה אישית לבקשתנו. לעודד הכין פנקייקס תפוחים (מאוד!) עשויים מיוגורט בלבד (ללא חלב), עם אוכמניות טריות.לי הכין אומלט תרד ופטריות עצום בגודלו. שתי המנות נעשו ממצרכים מקומיים ואורגניים. כריס הסביר שהם מנסים לשמור על כלל של רדיוס 100 ק"מ. כלומר - כל המצרכים צריכים להגיע מקרוב, כדי להקטין את טביעת הרגל הפחמנית שמייצר ה-B&B. כך, המייפל הגיע מהבית השכן, הבייקון והנקניקיה שליוו את שתי המנות (כן, גם את הפנקייקס) הגיעו מחזירים שגודלו ביישוב וכו'.

ארוחת הבוקר כללה גם שיחה נעימה. כריס סיפר שהוסמך כדוקטור בפסיכולוגיה ועסק במשך שנים רבות במחקר בבתי חולים. לפני מעט יותר משנה עזבו כריס וטד את טורונטו לטובת עבודה במבשלת בירה מקומית. במקביל, פתחו את המקום כדי לייצר הכנסה נוספת. בינתיים, העבודה במבשלת הבירה לא עלתה יפה (חילוקי דעות מקצועיים...) ונשאר רק ה-B&B.

אחרי בוקר של מנוחה התחלנו בנסיעה מזרחה לאורך ה-  Thousand islands parkway. מדובר בכביש נופי שנוסע לאורך נהר סנט לורנס ומגיע בחלוף כמה עשרות קילומטרים לברוקוויל (Brockville). בברוקוויל ראינו שוב הנהר, את ספינות העשירים ואת מנהרת הרכבת הראשונה שנחפרה בקנדה, ממש בסמוך לחוף, והמשכנו צפונה למריקוויל (Merickville) - עיירה קטנטנה וציורית שמקיימת בקיץ פסטיבלי ג'אז. 

מנהרת הרכבת הקנדית הראשונה. היום היא כבר לא פעילה

ברוקוויל

הגשר במריקוויל (קראו בהמשך). מתחיל בסיבוב

ממשיך להסתובב

הגשר נעמד במקביל לכביש

הספינה חולפת

מסובבים מנואלה - הדלת נפתחת, והמפלס עולה

 מריקוויל בנוייה על גדת נהר הראידו (Raideau) שמגיע מאוטווה. חברת החשמל הקנדית בנתה סכר הידרו-אלקטרי בעיירה. התמזל מזלנו, ובזמן ששהינו שם ראינו גשר שלם שמוזז הצידה לטובת ספינה שעוברת בנהר, וצפינו במנגנון השוואת המפלסים של הסכר בפעולה.

ממריקוויל התחלנו את מסענו בחזרה דרום-מערבה, לעבר טורונטו. כמובן שבחרנו בדרכים הנופיות והאיטיות, וחלפנו דרך אינספור אגמונים ונחלים קטנים, עד להגעה הסופית ליעדנו - עייפים ומרוצים. היה נפלא.