ברוכים הבאים לשדרת מייפלווד

איך אומרים גיהינום בשוודית?

בבוקרו של יום א' ה-30 בספטמבר 2012 יצאו מר ה. ומר ב. מביתם הזמני שברחוב באת'הרסט 324 ועלו על הרכבת התחתית בתחנה הקרובה. בחלוף כ-35 דקות נסיעה מצאו עצמם השניים בתחנת רכבת שכוחת אל בלב המדבר הקפטילסטי. הסתכלו מר ה. ומר ב. סביב ומצאו רק מבני תעשייה ענקיים עשויים פלדה וגבס ובהם אין דבר מלבד מוצרי צריכה של רשתות ענק.

מר ה. ומר ב. לא איבדו את עשתונותיהם ועד מהרה מצאו את השאטל המהיר - שירות (פרטי) חינם כדי שתוכלו לקנות כמה שיותר בכל זמן ואפילו תחשבו שאתם תורמים לסביבה - שיוביל אותם בבטחה אל אחד מאותם מבני תעשייה ענקיים, הלא הוא בית מושבה של הגברת השוודית איקאה, הידועה בהכנסת האורחים שלה. כשירדו מהשאטל עם פתיחתה של החנות בירך אותם בחביבות לשלום אחד מבני שבט האיקאה בלבוש מסורתי בצבע הצהוב ועד מהרה הוגש להם קפה מאיכות גרועה בדולר ועשרה סנט.

אחרי קפה של בוקר יצאו השניים לטרק בתוך החנות. בשעה זו לא ידעו עדיין מה צופן להם העתיד ומתי - אם בכלל - ישובו הביתה.

אנא ילדים, עזרו למר ה. ומר ב. למצוא את דרכם בחזרה אל העיר הגדולה, כעבור שבע שעות ארוכות.

ובכן  - למי שלא הבין בין השורות, הנה ההסבר: בילינו שבע שעות באיקאה. יום לפני שהיינו אמורים להיכנס לדירה החדשה ברחוב מייפלווד, מצאנו את עצמנו משתרכים לחנות עם פתיחתה, ויוצאים משם כמעט בשעת הסגירה. מאוד רצינו להימנע מבית שכולו איקאה, אבל מנגד - ידענו שיש דברים חיוניים שאנחנו חייבים לרכוש לפני שניכנס לדירה. דברים פעוטים כמו כריות, שמיכות, סכו"ם מינימלי, צלחות, וכיו"ב. הגענו עם רשימה ארוכה והרבה התחבטויות ויצאנו עם לשון בחוץ, חבילות ענק, מעט מפחי נפש, וחשבון של 1,000 דולר.

מתברר שבאיקאה כמו באיקאה, אין חדש תחת השמש. כמו בנתניה, כמו בראש"לצ, וכמו בעוד מאות מיקומים שלהם ברחבי העולם - הכל אותו דבר. אתה נכנס אל תוך החנות, צולח אינסוף מחלקות ריהוט, ובסוף לוקח עגלה ומעמיס אותה בחפצים.

עוגמת הנפש העיקרית שלנו נגעה למוצרים שבחרנו. מתברר שהטעם שלנו קלע בדיוק לבעיות המלאי של החנות. שולחן כתיבה, ספסל, כסאות בר ועוד כמה פריטים שרצינו - כולם אזלו מהמלאי. למעשה, לא בדיוק אזלו. השיטה היא כזו: באיקאה יש פתק על כל מוצר שמסביר אם הוא מצוי במלאי אם לאו. כמעט על כל המוצרים שרצינו צויין שהם אכן במלאי. שמחים וטובי לב ניגשנו למחסן וכשרצינו לאסוף את המוצרים גילינו בזה אחר זה שהם אינם במלאי. שאלה לנציג משבט איקאה הבהירה שהמוצר "איננו במלאי אבל יהיה מחר בבוקר". "אבל מחר אנחנו עוברים דירה!", מחינו. "לא נוכל לבוא בשנית". אך ללא הועיל.

אחרי שקיבלנו שלוש פעמים את אותה התשובה התחלנו לחשוד שעובדי איקאה מנסים להסתיר מאיתנו משהו. כיצד ייתכן שכל המוצרים שכתוב שהם במלאי, אזלו מהמדף, אך יהיו זמינים מייד מחר בבוקר?

לא היינו צריכים ללחוץ הרבה עד שעובד איקאה תורן נשבר והבהיר את השיטה: בעצם, כל המוצרים הם במלאי. הם פשוט נמצאים על מדף גבוה. לעובדי איקאה אסור להוריד ארגזים ממדפים גבוהים בזמן שיש קהל בחנות, כי כך קורות תאונות. לכן מחר, לפני פתיחת החנות, הם יורידו את המוצרים מהמדף העליון והמוצר יהיה שוב זמין לרכישה.

"נהדר!", אמרנו לנציג שירות הלקוחות. "ממילא אנחנו עוברים דירה רק מחר, ולכן מבקשים שהמשלוח שנזמין יגיע רק מחר. נוכל לשלם על המוצר היום ותוכלו לצרף לנו אותו מחר לחבילה". נשמע פשוט? לא באיקאה צפון-יורק. שם, בשירות הלקוחות, מבקשים קודם אישור של מחלקת המשלוחים.

כעבור תור של חצי שעה נתקבל האישור המיוחל של מחלקת משלוחים. זאת ועוד, שם אמרו לנו שבשירות הלקוחות ישנו טופס מיוחד אותו עלינו למלא שמיועד בדיוק למצב הזה. טופס של צירוף פריטים מהמדף הגבוה למשלוח, שמאשר לשלם על אותם פריטים בקופה ולכלול אותם במלשוח למחרת. למה בשירות לקוחות לא אמרו לנו את זה? לא ברור. כנראה בגלל שהם קנדים. אולי רצו לודא שקודם יזהירו אותנו במחלקת משלוחים שהפריטים האלה יהיו זמינים לא על הבוקר, אלא רק למשלוח בהמשך היום.

או אז חזרנו לתור של שירות הלקוחות. כעבור עוד חצי שעת המתנה קיבלנו את הטופס... והלאה לקופה.

שוב תור, שוב כחצי שעה - ומשם, אכן כן, חזרה למחלקת משלוחים עם הקבלה, כדי להזמין סוף סוף את המשלוח. הפעם התור הוא של 35 דקות.

כך חלפו להן באושר שבע שעות. שבע שעות של סיוט מתמשך. אך בסופן היו לנו שידה, ושולחן, ועגלת מטבח, וסכו"ם, ומעט צלחות וקעריות ומסננת פסטה ועוד כהנה וכהנה מוצרים.

הטינופת

1 באוקטובר. בוקר. אריזות אחרונות ברחוב באת'הרסט והנה אנחנו מוכנים להגיע לרח' מייפלווד. נכנסים פנימה.

מבט מתוך דירתנו אל דלת הכניסה שבמורד המדרגות

הסלון

המטבח

בניגוד לחששות שלנו, קרלו, בעל הבית, השאיר את המפתח בתיבת הדואר בדיוק כפי שהבטיח. בצהריים אמור להגיע המשלוח מאיקאה. בערב יגיעו רעיה וגיא, שנידבו לנו מיטה, מיקרוגל, טלוויזיה ישנה ושירותי הובלה עם הרכב שלהם, ויביאו את כל המזוודות שלנו שבילו את הלילה בגאראז' שלהם. ועד אז צריך להספיק לנקות.

מובן שלא הספקנו. הבית היה מטונף בצורה שקשה לתאר. שאריות אוכל, כתמים ואריזות ריקות במקרר, מזון שרוף בכיריים, תנור שחור משחור, אמבטיה מלאת כתמים כהים ואבנית שרק שפשוף עיקש וחומרים חזקים במיוחד הצליחו להוריד. ידינו היו מלאות עבודה. ואסור לשכוח שהלילה צריך גם לישון פה.

יום קשה עבר על כוחותינו. הנה דוגמה של לפני ואחרי:

לפני - וזה עוד אחרי שקילפנו את שכבת האלומניום עם שיירי המזון שהיתה דבוקה לתחתית התנור.

אחרי

כדאי להיטיב בהרכבה

אחרי נקיונות מתישים, הפסקת צהריים לבוריטו, גיבוש רשימת חפצים חיוניים חסרים (אי אפשר היה לצפות את הכל. למשל - מייבש כלים), הרכבנו מיטה והתחלנו את הלילה הראשון במעוננו החדש. מובן שהלילה היה קשה ואת זה אנחנו מייחסים בעיקר לעובדה שציפת היחיד שבחרנו ברוב עייפותנו לשמיכה לא התאימה לפוך הקווין-סייז שרכשנו באיקאה (דרגת חום 5 מתוך 6, פוך אווזים, כ-150 דולר!, שווה כל סנט).

חזרנו ללימודים ולעבודה ואת שעות הערב בשבוע הראשון בילינו מדי יום בסידור החבילות/מזוודות/שקיות (לראשונה מאז שעזבנו את הארץ הצלחנו להיפטר מהמזוודות!) ובהרכבת הרהיטים.

אז כאמור, ביום הראשון הגיע המשלוח מאיקאה; למחרת הגיע שולחן האוכל וששת הכיסאות מצ'יינטה-טאון (השולחן משמש לעודד שולחן עבודה בימים אלו); יום אחר כך הגיעה הספה הנפתחת שהזמנו לסלון. עשרות מפתחות אלן התעקמו; ברגים הלכו לאיבוד כמים; מברג פיליפס אחד נשחק משימוש (ככה זה כשקונים מברג בדולר) אבל בסוף הצלחנו להעמיד את רהיטינו על תילם. כך זה נראה למשל בחדר השינה:

וכדאי גם להראות איך הפינה הזו נראתה קודם לכן:

הסלון והמטבח יצאו יפה מאד, תמונות יפורסמו בהמשך...

ובאיזה יום אוספים קרטון?

ואז הגיע השלב המסובך - איך נפטרים מכל אריזות הקרטון שהגיעו עם הרהיטים? איך מוציאים מהבית את כל שקיות הניילון? הישראלי הממוצע יחשוב - מה הבעיה? נוציא אותם החוצה לאשפה. נניח את זה איפשהו על המדרכה ומישהו כבר יאסוף... אלא שהקנדי הממוצע לא חושב כמו הישראלי. ברוכים הבאים לעולם המופלא של הפרדת האשפה. על הנושא הזה אולי נרחיב בהזדמנות אחרת בפוסט נפרד, אבל נאמר רק שלא היה פשוט להבין שהאשפה נאספת פה אחת לשבוע, ובכל שבוע נאספת פסולת אחרת לסירוגין - שבוע אחד פסולת המחזור (והקומפוסט שבפח נפרד!) ובשבוע האחר פסולת רגילה. באדיבותם הרבה של השכנים טניה וסטיב גילינו שצריך לחכות רק שלושה ימים עד ליום איסוף המיחזור - בו מותר להניח לצד הפח קרטונים, אבל רק בגודל מסוים ורק בזוית מיוחדת, וטוב שאין מגבלות לגבי צבע הקרטון שמותר לזרוק... ביום הזה, לפני 7 בבוקר, כל השכנים מוציאים את פחיהם לקדמת הבית ולפועל האשפה לא נותר אלא לקטוף את אשפת הרחוב מן המדרכה. כך עשינו עם אריזות הקרטון. וכך עברנו דירה.

ואם לא עשיתם לבד את החישוב - אז כן, יוצא שלמעשה מפנים אשפה רק פעם בשבועיים. אבל על זה ועל השקיות שצריך לקנות למקרה שהאשפה חורגת מגודל הפח הקטנטן - בפוסט אחר.