עבר זמן מה מאז הפוסט האחרון, בעיקר כי היינו עסוקים בחיפושי דירה קדחתניים - בינתיים ללא תוצאות, אך עם הרבה חוויות.
בינתיים, למדנו להכיר טוב יותר את העיר, את תושביה ואת היומיום. למדנו איפה לקנות מצרכים בזול (פסטה ברילה 80 סנט); איפה לקנות לחם טרי (כן, יש מאפיות שמתגאות בזה שהלחם שלהן הוא לא מאתמול, דבר שמסתבר כמאוד מקובל - זה לא חוכמה כשהלחם עשוי מכל מיני כימיקלים שמונעים ממנו מלהתיישן והוא נותר רך להפליא וחסר טעם לחלוטין גם אחרי שבוע בבית); איפה לטייל בנעימים ביום ראשון (High Park המדהים, שמציע נחל, אגמונים קטנים, דשא וצמחיית יער בלב העיר, כולל עופות מים רבים ומגוונים); ואיך להשתמש בצורה היעילה ביותר בתחבורה הציבורית.
איך דפקנו את המערכת בלי שבכלל התכוונו וקיבלנו כרטיס אשראי:
הו, כן, כרטיס אשראי. חתיכת הפלסטיק שבלעדיה אי אפשר לחיות באמריקה. והלולאה הנצחית: אם אין לך היסטוריית אשראי, לא תוכל לקבל כרטיס אשראי - ואם אין לך כרטיס אשראי, לא תוכל ליצור היסטוריית אשראי.
וזה לא שאנחנו צריכים כרטיס אשראי כדי לצאת למסע קניות ב- Eaton Centre. פשוט אי אפשר לעשות כאן שום פרוצדורה מוניטרית (קו טלפון, שכירת דירה וכו') בלי שיש כרטיס אשראי קנדי.
- הלכנו לבנק. אנחנו מעוניינים להנפיק כרטיסי אשראי. רק הגענו. אין לנו היסטוריית אשראי.
- פקיד נחמד שעושה מאמץ אמיתי להבין את השמות הפרטיים שלנו. יש כל מיני מדינות בעולם שאנחנו יכולים לבדוק בהן את היסטוריית האשראי שלכם. למשל, ארצות הברית. וזהו. לצערי, בישראל אנחנו לא יכולים. תוכלו להוציא רק כרטיס אשראי עם בטחון.
כרטיס secured: אתה שם בצד סכום זהה לתקרת האשראי החודשית שאתה מבקש, ותמורת זה מנפיקים לך כרטיס. כך, אם אתה בורח בלי לשלם, יש להם מאיפה לקחת כסף.
זה הזמן לציין שהשיטה כאן שונה, כמובן, מהארץ. את תשלומי האשראי אתה משלם באופן יזום בעצמך, הם לא יורדים מחשבון הבנק. ואם יש לך כרטיס עם בטחון, זה בעצם לא אשראי, כי אסור לך לחרוג מעבר לסכום שסגרת כבטחון.
בכלל, אין כאן "חריגות". בסוף כל חודש אתה משלם את חשבון האשראי שלך, ולצורך זה כדאי שיהיה לך כסף בבנק.
כדי לקבל כרטיס אשראי "רגיל", בלי סכום בטחון, אתה צריך - כמו לכל דבר כאן (דירה, למשל) - להגיש אפליקציה. בוחנים את בקשתך, ואם יש לך מזל, יאשרו לך לקבל כרטיס.
- הלכנו לבנק אחר. אנחנו רוצים כרטיס אשראי. אין לנו היסטוריה.
- מנהלת הסניף שבמקרה עמדה בעמדת היעוץ בכניסה כולה חיוכים ורצון לעזור. אני יכולה לתת לכם כרטיס ללא צורך בבטחון, אבל זה משהו שאני מציעה רק ללקוחות שלנו. אז תצטרכו לפתוח כאן חשבון. ואז אוכל לתת לכם כרטיסים עם תקרה של 500$ כל אחד.
- המ... זה יהיה נהדר! אבל האמת היא שאנחנו מחפשים כרטיסים שתהיה להם תקרה של 1,000$ כל אחד.
- או.קיי. אני יכולה לעשות את זה 1,000$, אם באמת תפתחו כאן חשבון.
- אין בעיה! אנחנו מוכנים לבחון את האופציה הזאת, אם זה יעזור לקדם את הסיכויים שלנו לקבל כרטיס אשראי. לעזאזל, גברת. יש לי בארנק שני כרטיסי אשראי עם תקרה פי 4 ממה שאתם מציעים, חשבון בנק שמעולם לא היה בו מינוס שקל, ומשכורת קבועה בקנדה. מה אני צריך לעשות, להתחנן?
- טוב, אז מיד תתפנה אחת ממומחיות החשבונות שלנו ותשב אתכם ותסביר לכם הכל.
- עולים עם אנג'לה למשרדה הפרטי. מעין קיוביקל משודרג. מתיישבים. אני כל כך שמחה לפגוש אתכם! וואו, ישראל? זה בטח מרגש! איך הכרתם? כמה זמן אתם ביחד? וואו! אני רואה את החבר שלי פעמיים בשבוע וזה כבר יותר מדי בשבילי, כל הכבוד לכם. איזה יופי! בטח חשוב לכם שיהיה לכם אשראי, ולהתחיל לבנות היסטוריית אשראי. בדיוק בשביל זה אני כאן. מזל, כי כבר חשבתי שזו סתם תהיה שיחת חולין שנועדה להשכיח מאתנו למה באנו.
- אנחנו רוצים לפתוח חשבון, אבל נהיה לגמרי כנים אתך, אנחנו עושים את זה כדי שנוכל להוציא כרטיס אשראי.
- אין בעיה! בואו נראה. בחנו מספר סוגי חשבון. התיעצנו. סליחה שאנחנו עוברים לעברית, יותר נוח לנו להתיעץ ככה.
- אין בעיה! זה בסדר. אני מאוד אוהבת שפות. עברית נשמעת ממש מעניינת.
- בחרנו את החשבון הכי יקר מבחינת עמלות על פעולות חריגות (שלעולם לא נעשה) והכי זול מבחינת דמי הניהול. העוקץ: כדי להימנע מדמי הניהול החודשיים חייבים לשמור על מאזן של 2,500$ בכל רגע נתון. אסור אפילו להוציא ולהחזיר באותו יום. ברגע שהמאזן יורד מהסכום הזה, יש עמלת דמי ניהול. ולמרות שבחרנו במסלול הזול ביותר, היא עדיין יקרה.
התחיל הליך פתיחת החשבון והגשת אפליקציות לכרטיסי אשראי. אנג'לה ממלאת את כל הפרטים, וממשיכה בשיחה בת כמה שניות על מנת לקבל את "הפרופיל" שלנו, לצורך ניסוח הבקשה לכרטיס אשראי. ואז, באופן בלתי צפוי בעליל, אנג'לה מגדילה ראש.
- רגע, אתה סטודנט, נכון? אז בואו נעשה לך חשבון סטודנט! זה בדיוק אותו חשבון שרציתם, אבל אין בו תנאים.
- כלומר, לא צריך להחזיק בו 2,500$?
- בדיוק! ללא תנאים. זה הכי כדאי לכם. נפתח חשבון לך (עודד), ואותך (אייל) נצרף אליו.
נהדר. פתחנו חשבון. ויש בו 0$. עכשיו מה עם כרטיס אשראי?
- אני יכולה למלא לכם בקשות, עם תקרה של 500$.
- המ... תודה! אבל מנהלת הסניף אמרה שהיא מוכנה לאשר לנו 1,000$ לכל אחד.
- טוב, אם היא אמרה אז אין בעיה. היא זאת שמאשרת את הבקשות לכרטיסי אשראי, אז זו בכל מקרה החלטה שלה. אין בעיה!
אנג'לה מתחילה כביכול לראיין את אייל. אבל שואלת רק שאלה או שתיים, על העבודה שלו ומה הוא עשה לפני כן. ממלאת המון פרטים (שגויים). שואלת על גובה ההכנסה. מדפיסה, מחתימה, חותמת.
- טוב, זה הכל. יהיו איתך בקשר לגבי התשובה, אם אושר או לא.
- רגע, ואת הפרטים של עודד את לא צריכה? גובה המילגה, וכו'?
- לא. שלך כבר אושר מייד. יש יותר גמישות כלפי סטודנטים.
יצאנו מהבנק, קצת המומים. זו היתה אמורה להיות הפרוצדורה הכי חשובה והכי קשה של תחילת החיים כאן. נכנסנו מוכנים להפקיד אלפי דולרים בפיקדון לכמה שנים, לשלם עמלות חשבון ומה לא, ורק להתחנן לאשראי. יצאנו עם חשבון ללא עמלות, ללא סכום מינימלי שצריך להפקיד בו ועם כרטיס אשראי אחד ללא פיקדון. תודה אנג'לה!
אחרי כמה ימים בדקנו את החשבון באינטרנט. כרטיס האשראי של עודד כבר הונפק, עכשיו רק מחכים שהכרטיס עצמו יגיע לסניף.
סוף סוף אפשר להתחיל לחיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה